המים שבתוכנו – העדשה שדרכה אנחנו מפרשים את העולם
המים בכלל והמים בתוכנו הם לא סתם נוזל. הם תודעה.
הם כמו מערכת נוספת – חיה, נושמת, מהדהדת – שדרכה זורמות חוויות החיים שלנו.
הדרך בה המים שבתוכנו מספרים לנו את הסיפור
"זה מדהים איך הטיפול הזה מאפשר להגיע לרגשות כל כך עמוקים," היא אומרת, ואני רואה איך העיניים שלה צוללות אל מעמקי הנפש שלה עצמה.
היא הגיעה בשבוע מתקדם של ההריון. לקראת סיום הטיפול, כשהבינה שעוד מעט תצטרך לעמוד על הרגליים לבדה, משהו בגוף שלה התכווץ.
היא פקחה עיניים מוצפות בדמעות, מביטה בי במבט שלא מאמין – איך אני עוזבת אותה עכשיו?
אני פוגשת את זה שוב ושוב.
הרגע שבו יוצאים מהמים דומה כל כך לרגע הלידה.
יש מי שיוצא בהתמסרות, בהתרגשות והוקרת תודה.
ויש מי שצף בו גל עמוק של פחד, חוסר ביטחון… תחושת נטישה.
"איך היתה הלידה שלך?" אני שואלת אותה
"בכלל לא רציתי להיוולד" היא אמרה בשקט.
"נולדתי בשבוע 42 בלידת ואקום, ומאז אני נושאת תחושת נטישה – בעיקר מול אמא שלי. כל דבר שהיא עושה – או לא עושה – פוגש את המקום הזה בי."
"את מבינה שלא בהכרח הייתה נטישה?" אני שואלת בעדינות. "זו הפרשנות שלך. ייתכן שזו חוויה שזורמת בתוכך – מהלידה עצמה, אולי מחיים קודמים – אבל היא לא תמיד מאפשרת לך לראות את מה שקורה באמת, כאן, בחיים האלה. לא מאפשרת לך להתפתח לחיים של בריאות מלאה. התבנית הזו, ששוחה בזרם התודעה שלך, משפיעה על האופן שבו את רואה את העולם.
היא מעוותת את המבט, מסננת את החוויות, וגורמת לך לחוות שוב ושוב את אותה תחושת נטישה – גם כשאין לה קשר ישיר למציאות.
זו לא בהכרח חוויה של נטישה – זו עדשה שמראה לך חוויה.
אמא שלך ילדה אותך לעולם הזה.
תודה, אמא, שאפשרת לי את החיים כאן – את החיים בחומר".
המים בגוף שלנו הם מים חיים
הם לא רק נוזל. הם תודעה.
הם כמו מערכת נוספת – חיה, נושמת, מהדהדת – שדרכה זורמות חוויות החיים שלנו.
המים בגוף מתארגנים בתבניות דמויות קריסטל, בהן נשמרת אינפורמציה.
והתבניות הן אלה המשפיעות על איך נפרש את העולם, את הקשרים, איך נראה את עצמנו.
מה נרגיש כשמישהו מתרחק.
איך נגיב כשמשהו משתנה.
האם נאמין שאנחנו אהובים וכולי.
ויש נשמות שמגיעות לעולם הזה עם כאב ישן.
כאלה שכבר ברגע הלידה – או עוד לפניה – נצרבת בהן תחושת בדידות.
שהעולם הזה מסוכן.
שאין על מי להישען.
שאין מקום בטוח להיות בו פשוט כמו שהם.
המים בגוף זוכרים
התחושה הזו, של נטישה או חוסר ביטחון, נשארת כרקע שקט – כמו מוזיקה שמתנגנת מתחת לפני השטח – ומשפיעה על כל הקשרים.
משפיעה על היכולת להרפות. לבטוח. להאמין שאוהבים אותנו גם כשלא עושים כלום.
התבנית שזורמת בתוכנו היא כמו עדשה שמראה לנו את אותו הדבר שוב ושוב, ללא קשר למה שמופיע מולנו באופן אובייקטיבי.
דרך טיפול במים חיים אפשר לפגוש את התבניות האלה – אלו שזורמות בתודעה ובגוף – ולפעמים, גם להסכים להשתחרר מהן או לשנות אותן.
ועכשיו, כשהיא עצמה עומדת ללדת – זה הזמן לריפוי מהכיוון השני.
לשחרר מתוך אמון.
לאפשר קשר שלא תלוי בהיאחזות.
לתת לבת שלה לצמוח, בלי הפרשנות של פרידה ועצמאות בתוך נטישה.
לשחרר את חבל הטבור עד הרגע שבו היא תקבל את הטלפון הזה:
"אמא, שומעת? אני לא מגיעה לארוחת שישי… אני יוצאת עם חברים."
ולחייך.
ומה איתך? האם יש בתוכך עדשה שרוצה עדכון?
אם את.ה מרגיש.ה שהתבנית הזו מוכרת – שהלב שלך מגיב שוב ושוב לפרידות כאילו הן נטישה –
המים יודעים.
הגוף זוכר.
אבל גם אפשר לשחרר.
המים תמיד שם, מחכים לנו.
ואם נקשיב – הם יכולים לקחת אותנו למסע עמוק של שינוי.
💦 רוצה לחוות את זה בעצמך? אני מזמינה אותך לטיפול במים חיים.
📩 לפרטים נוספים ולתיאום טיפול
מומלצים עבורך
